טנסי וויליאמס

נולד במיסיסיפי, דרום ארצות הברית. כשמלאו לו 8 שנים, עברה המשפחה להתגורר בסט. לואיס, מיסורי בעקבות עבודתו של אביו. החיים בסט. לואיס היו מתוחים וקשים כלכלית. בגיל 12, קיבל מכונת כתיבה במתנה מאמו. מכאן ואילך שקע בכתיבה, השתתף בתחרויות כתיבה וזכה בהן כמה פעמים. כשסיים את התיכון ב-1929 החל ללמוד עיתונאות אך בימי השפל הכלכלי, הכריח אותו אביו לעזוב את הלימודים והוא החל לעבוד כפקיד בבתי חרושת לנעליים, שם עבד בימים ובלילות כתב. בסופו של דבר עבר התמוטטות עצבים שבגללה נשלח לבית סבו וסבתו בממפיס וכך נחלץ מהעבודה המשעממת שעסק בה. במהלך התקופה בה התגורר אצל סבו וסבתו עשה הכרות ראשונית עם עולם הדרמה וכתב לראשונה מחזה עבור קבוצת תיאטרון. כשחזר לסט. לואיס החל לחפש מקום מתאים בו יוכל לכתוב והתקבל כחבר באגודת המשוררים הצעירים. בתקופה זו התחבר לקבוצת שחקנים קטנה שהעלתה מחזות שלו, ותוך כדי כך רכש השכלה בתחום התיאטרון. בתקופה זו, אחותו האהובה רוז אושפזה בבית חולים לחולי נפש, וחוסר יכולתו לעזור לה, העיק עליו עד יום מותו. ב-1938 סיים את התואר הראשון שלו ועבר לניו-אורלינס. ב-1940 עלה המחזה “קרב המלאכים” בברודווי. זה היה הפעם הראשונה שהמחזה שלו הועלה על במה מכובדת אבל התוצאה הייתה כשלון. מכאן ואילך שקע בכתיבה. הוא ניסה לשכתב שוב ושוב את “קרב המלאכים” וכתב כמה וכמה מחזות וסיפורים קצרים והתקיים מכספים של מלגות. באותה תקופה החל לכתוב את “ביבר הזכוכית” שנכתב על חייו עם משפחתו בסט. לואיס. המחזה זכה בפרס תא המבקרים למחזה הטוב ביותר לשנת 1945. ב-1947 המחזה “חשמלית ושמה תשוקה” עלה בברודווי וזכה להצלחה רבה. את המחזה ביים איליה קאזאן בכיכובם של ג’סיקה טנדי ומרלון ברנדו שהתגלה בו. המחזה זכה בפרס פוליצר. בשנה זו גם פגש את פרנק מרלו, איתו חי במשך 14 שנים, עד מותו של פרנק. ב-1951 המחזה "השושנה המקועקעת" עלה בשיקגו ובברודווי וזכה בפרס הטוני. “חתולה על גג פח לוהט” עלה ב-1955 בברודווי. וויליאמס זכה פעם שניה בפרס הפוליצר, וכן בפרס תא המבקרים על המחזה הטוב ביותר. המחזה בוים לראשונה על ידי איליה קאזאן, שריכך במעט את סופו והוציא מן העלילה תמונות הומו-אירוטיות, למורת רוחו הרבה של וויליאמס. התייחסותו הביקורתית של וויליאמס לכך, במהדורה המודפסת של המחזה, הובילה לניתוק שיתוף הפעולה הפורה בין השניים. בהפקה הקולנועית הראשונה לסרט ב- 1958 בבימויו של ריצ’רד ברוקס שיחקה אליזבת טיילור את מגי החתולה ופול ניומן את בריק. כל השלושה היו מועמדים לאוסקר על חלקם בסרט. וויליאמס זכה פעם נוספת בפרס תא המבקרים על מחזהו "ליל האיגואנה" ב-1961 ושנה לאחר מכן הופיע על שער הטיימס כמחזאי הפעיל הטוב ביותר. מותו של בן זוגו ב–1963 מערער את מצבו הנפשי והוא נזקק לאחר מכן לטיפולים פסיכיאטריים. לעומת מחזותיו המוקדמים, שכולם מלבד “קמינו ריאל” (1953) נחלו הצלחה גדולה הן בקופה והן בקרב המבקרים, מחזותיו המאוחרים של וויליאמס, החל מ”רכבת החלב אינה עוצרת כאן עוד” (1963) נחלו כישלון והוצגו בתיאטראות שוליים מחוץ לברודוויי. רבים ממחזותיו עובדו לסרטים. וויליאמס נמצא מת בגיל 72 במלון בניו יורק. המחזה "חתולה על גג פח לוהט" הוצג בתיאטרון הבימה, ב-1973 בתרגום של תרצה אתר וב-1992 בתרגום של אהוד מנור. ועוד ממחזותיו: “לא על זמירים” (1938), “קיץ ועשן” (1948), “אורפיאוס בשאול” (1957), “פתאום, בקיץ האחרון” (1958), “הרובע העתיק” (1958), “ציפור הנעורים המתוקה” (1959), תקופת הסתגלות” (1960), ”יום נפלא ללב שבור” (1979).