תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר הוא תיאטרון ציבורי מוביל בישראל. התיאטרון מפיק ומריץ רפרטואר מגוון של מיטב המחזות מישראל ומהעולם, בדגש על מחזאות חדשה ורלוונטית, במיוחד ישראלית.
שגשוגו של בית ליסין, בניהולה של ציפי פינס, הוא סיפור הצלחה שאין לו אח ורע גם בבירות התיאטרון החשובות בעולם. הוא מעלה 12-10 הפקות חדשות בעונה, בהן לפחות 4-3 פרמיירות עולמיות של מחזות ישראלים חדשים. שאר הרפרטואר נבנה בקפידה מהמחזות האקטואליים המדוברים ביותר על במות התיאטרון העולמי ועיבודים חדשים לקלאסיקות וקלאסיקות מודרניות.
תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר הוא תיאטרון ציבורי מוביל בישראל. התיאטרון מפיק ומריץ רפרטואר מגוון של מיטב המחזות מישראל ומהעולם, בדגש על מחזאות חדשה ורלוונטית, במיוחד ישראלית.
שגשוגו של בית ליסין, בניהולה של ציפי פינס, הוא סיפור הצלחה שאין לו אח ורע גם בבירות התיאטרון החשובות בעולם. הוא מעלה 12-10 הפקות חדשות בעונה, בהן לפחות 4-3 פרמיירות עולמיות של מחזות ישראלים חדשים. שאר הרפרטואר נבנה בקפידה מהמחזות האקטואליים המדוברים ביותר על במות התיאטרון העולמי ועיבודים חדשים לקלאסיקות וקלאסיקות מודרניות.
תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, הלב של דיזנגוף
תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר הוא תיאטרון ציבורי מוביל, המציג בהצלחה בכל רחבי הארץ רפרטואר איכותי ומגוון.
כעת, לראשונה, זכה בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר לבית משלו, משכן של קבע בפרישמן פינת דיזנגוף. והמיקום, לא יכול היה לבטא טוב יותר את מרכזיותו של התיאטרון בהוויה הישראלית. פרישמן פינת דיזנגוף, הווה אומר, הלב של דיזנגוף, הווה אומר, הלב של תל לאביב ויש מי שיאמר, לבה של מדינת ישראל.
הבניין החדש, מבהיק ביופיו, מקרין עכשוויות סובטילית, ומתמזג להפליא במרקם הרחוב. הקהל נהנה משני אולמות, האחד גדול ומזמין, השני קטן ואינטימי, ושניהם מבטיחים חוויית צפייה יוצאת מן הכלל.
תיאטרון בית ליסין נוסד בשנת 1980 כמועדון התיאטרון של הסתדרות העובדים בישראל ופעל באולם הקטן שברחוב ויצמן, בסמוך לרחוב ליסין, בשנת 2003 עבר תיאטרון בית ליסין למשכנו ברחוב דיזנגוף, והפך לתיאטרון השני בגודלו בארץ, והציג מדי ערב בשלושה אולמות בתל אביב ובאולמות נוספים בכל הארץ.
בשנת 2014 החל התיאטרון בתוכנית שיפוצים נרחבת, שבסיומם, הפך למרכז תרבות חדיש בלב רחוב דיזנגוף, במקום המרכזי ביותר בתל אביב. במסגרת השיפוץ עבר האולם הקלאסי בניה מחדש, ובנוסף הוקם לצדו אולם אינטימי, במקומו של קולנוע הוד הוותיק. האולם הגדול מכיל 830 מקומות והאולם הקטן 380 מקומות.
האולם הגדול שהוקם לפני כ-50 שנה, ידוע באקוסטיקה מצוינת ובמבנהו הייחודי, שמעצים את חוויית הצפייה ואת הקשר שבין הצופה לשחקנים. באולם הקטן מועלות הצגות מודרניות וקלאסיות, המתאימות לחלל קטן.
כמו כן נבנו מחדש האכסדרה, הבמה וחדרי האמנים, וכך גם מתקני הבמה ומערכות ההגברה והתאורה, המאפשרות להעלות הצגות ברמה המקצועית הגבוהה ביותר.
במשכן התיאטרון, על שתי בימותיו, הותקנו מערכות מיטב הטכנולוגיה הבימתית העכשווית הקיימת בישראל, המאפשרות לפתח גם פלטפורמות אמנותיות-טכנולוגיות חדישות, בשילוב מיזמים דיגיטליים וסטרימינג.
במקביל, שופץ פסאז' הוד המיתולוגי, שבמרכזו שוכן התיאטרון.
בספטמבר 2019 נחנך המשכן החדש והיפהפה. המחזה הישראלי המצליח "משפחה חמה" מאת ענת גוב היה הראשון שהוצג על הבמה הגדולה, ובהמשך הוצגו המחזות הישראלי החדשים, "אפס ביחסי אנוש" מחזה מוזיקלי מאת אורן יעקובי, והקומדיה "עבדאללה שוורץ" מאת רמי ורד, שהפכו מיד לשלאגרים.
תיאטרון בית ליסין נוסד בשנת 1980 על ידי ההסתדרות הכללית בבית ליסין ששכן ברחוב ויצמן, תל אביב. בית ליסין שנבנה ב- 1949 כבית תרבות לפועלים בתל אביב, נקרא על שמו של אברהם ליסין, משורר ועיתונאי של תנועת הפועלים שכתב ביידיש והיה מגדולי השירה היידית האמריקאית.
בניהולו של יעקב אגמון, מנהלה הראשון של בית ליסין, החלל הקטן שופץ, הוקמה במת תיאטרון עם אולם קטן בן 300 מקומות, ובערב פתיחת בית ליסין המחודש הוצגו שני חזות של ניסים אלוני "הנפטר מתפרע" ו"הכלה וצייד הפרפרים". ההפקות המקוריות בשנים הראשונות של התיאטרון שנקרא עדיין "מועדון בית ליסין" היו בזיקה לנושאים חברתיים כגון "אחרון הפועלים" מאת יהושע סובול ו"קשר אייר" מאת יהונתן גפן. על הבמה האינטימית הועלו גם הצגות יחיד, בשילוב מופעים מוזיקליים, קברטים, הקרנות סרטים, ערבי ראיונות והקלטות פומביות לרדיו. המופעים נרכשו גם ע"י רכזי התרבות בכל הארץ, וזכו להצלחה רבה. הצלחה זו זירזה את הכורח לבנות אולמות קטנים ברחבי הארץ וכך נולדו מועדוני מופ"ת )מועדונים לפעילות תרבותית(. ניידת תיאטרון מיוחדת הביאה את הצגות התיאטרון למקומות עבודה, ונולדו ימי תיאטרון ארוך. לאולם הבית הקטן הוקם "אולם קטן" משלו, "מועדון המרתף העליון" שהחל כמועדון למופעי ג'ז, ועד מהרה אירח כמעט מדי ערב הופעות של חלוצי ה"סטנד-אפ קומדי", וכך הפך בית ליסין למקום הפעיל בעיר עם הצגות, ימי תיאטרון ארוך, מופעי ג'ז וסטנד-אפ, הקרנות סרטים ועוד. התיאטרון הצעיר אירח במאים ושחקנים צעירים והפקות בזיקה לנושאים חברתיים שיצרו הצלחות גדולות כמו "אחרון הפועלים" מאת יהושע סובול, "קשר אייר" מאת יהונתן גפו, כולם היו בני חוץ מנעמי" מאת דניאל לפין ויוני להב ועוד.
לאחר פרישתו של יעקב אגמון כעבור 5 שנים, מונה צחי בקר למנכ"ל וד"ר תום לוי למנהל אמנותי. בשנת ניהולו של תום לוי, נוצר המפגש הבימתי הראשון של יונה אליאן-קשת וששון גבאי, בקומדיה "זוג פתוח" מאת דריו פו. בסוף 1993 עלתה ההצגה "פילומנה", מאת אדוארדו דה פיליפו. הצלחתה הבלתי רגילה של ההפקה הזאת, בכיכובם של יונה אליאן-קשת וששון גבאי, סימנה את הדרך לשנים הבאות והפכה את הזוג הזה ל-Couple Power החזק ביותר בתיאטרון הישראלי ולמזוהה לחלוטין עם תיאטרון בית ליסין.
עדה בן נחום המנהלת האמנותית הבאה, החליטה להתרכז בהפקות התיאטרון ולהשאיר את פעילות ה"מועדון" ל"מרתף העליון". הועלו להיטים אקטואליים ("יתומים", "פרנקי וג'וני") לצד מחזאות מודרנית ותיקה יותר ("בורגנים, "מי מפחד מווירג'ניה וולף") וכן קידום המחזאות הישראלית , "אחד משלנו" מאת בני ברבש הפך להפקת הדגל. עמית גזית, המנהל האמנותי הבא, ניסה להמשיך את הקו הפלורליסטי של עדה, והעלה את "המלך" על זוהר ארגוב שכתב וביים שמוליק הספרי וזכה להצלחה רבה.
בשנת 1993 מונתה ציפי פינס, המנהלת היוצאת והמוערכת של תיאטרון באר שבע, למנכ"לית ולמנהלת האמנותית של בית ליסין. מינויה היווה נקודת מפנה בתולדות התיאטרון הצעיר. ציפי פינס הכריעה את גורלו והפכה אותו לתיאטרון רפרטוארי גדול ומוביל. השינוי העמוק לא אירע בין לילה והיה תוצאה של מדיניותה העקבית של פינס, שנשענה על שלושה מהלכים עיקריים.
בשלב הראשון – גיבוש זהות חדשה לתיאטרון: יצירת אג'נדה חדשה לתיאטרון: עידוד וטיפוח המחזאות הישראלית החדשה והפיכת בית ליסין לבית למחזאות הישראלית. כחלק ממהלך זה, החל התיאטרון להעלות מחזות מאת מחזאים הישראלים המובילים: הלל מיטלפונקט, שמואל הספרי, הדר גלרון, גורן אגמון, מרים קיני ועוד, שעם הזמן הפכו מזוהים עם יצירתו ושפתו האמנותית של בית ליסין. ובנוסף, הוקמה להקת שחקנים מצוינים המזוהים עם התיאטרון.
בשלב השני – הגדלה והרחבתה של פעילות התיאטרון: הגדלת מספר המנויים בתל אביב וחתירה להרצת מגוון ההפקות מדי ערב בכל ברחבי הארץ. באותה תקופה, שנות ה-80 של המאה ה-20, ההסתדרות עברה סדרה של מהפכים ושינויים קיצוניים. לאלה היו השלכה משמעותית על התיאטרון, שכן ההסתדרות הפסיקה את תמיכתה הכספית בתיאטרון, אך עדיין נשארה הבעלים שלו. הדבר חייב שינוי מהותי במבנה הארגוני של התיאטרון.
בשלב השלישי – שינוי המבנה הארגוני של תיאטרון: עם הפסקת תמיכת ההסתדרות, עתר התיאטרון לבג"צ נגד המדינה, בדרישה לשינוי השיטה ולחלוקה שוויונית בהקצבות לתיאטראות. כתוצאה מכך, נקבעו קריטריונים המנחים את תקציב מוסדות התרבות, ובית ליסין החל לקבל תמיכה גם ממשרד התרבות. ב-2004 עבר התיאטרון למשכן ברחוב דיזנגוף בתל אביב, ובתמיכתו של ראש העיר מר רון חולדאי, החל לקבל הקצבה קבועה מעיריית תל אביב-יפו. בנוסף לבעלים מההסתדרות, התמנו כחברי הנהלה גם נציגים מהעירייה ואישי ציבור. באותה שנה שונה התקנון ובית ליסין הפך ממועדון לתיאטרון.
בשנת 2003 התיאטרון עבר למשכן גדול, ההולם את צרכיו והצלחותיו של התיאטרון המתפתח בצעדי ענק. באולם ההיסטורי שבמרכז תל אביב, ברחוב פרישמן פינת דיזנגוף, היו כ-900 מקומות, לעומת כ-300 באולם הקודם. תיאטרון בית ליסין הפך לתיאטרון גדול, על פי הקריטריונים של משרד התרבות. במקביל, המשיך התיאטרון להעלות הפקות בפורמט קטן יותר, באולמות נוספים בתל אביב וברחבי הארץ. את המעבר למשכן החדש פתחה ההפקה היוקרתית "צור וירושלים". באותה העונה הועלה על הבמה הגדולה גם המחזמר "שיקגו", בכיכובן של ריטה ומיה דגן, והיתה זו יריית פתיחה למחזות זמר נוספים שהתיאטרון יעלה בעונות הבאות )"ברנשים וחתיכות", "אביב מתעורר", "אחים בדם" ועוד(. בשנת 2005 הפך הלל מיטלפונקט, למחזאי הבית של התיאטרון. היה זה שיאו של תהליך לגיבוש רפרטואר של מחזאות ישראלית חדשה. בין המחזות הישראלים החדשים שהועלו: "מקווה", "סינית אני מדברת אליך", תפוחים מן המדבר", "אנדה" "רוחל'ה מתחתנת" ועוד, וזכו בפרסי התיאטרון.
בשנת 2014 החל שיפוץ האולם בדיזנגוף. במהלך 5 שנות השיפוץ, תיאטרון בית ליסין הציג באולמות בבית החייל, בבית ציוני אמריקה, במוזיאון ארץ ישראל, ובכל רחבי הארץ.
בספטמבר 2019 נחנך המשכן החדש והיפהפה.
מנהלת התיאטרון – ציפי פינס
ברוך איבצ'ר, איש עסקים מלימה פרו, תרם 25 מליון שקלים לקרן תל אביב לפיתוח ולתיאטרון בית ליסין בשנת 2020 ומאז נקרא התיאטרון "בית ליסין על שם ברוך איבצ'ר".
ברוך איבצ׳ר: "החלטתי להיענות לבקשת התרומה של יו"ר אגודת הידידים של תיאטרון בית ליסין – הגב' הילה רהב ואני עושה זאת גם לכבודו של ראש העיר תל אביב-יפו, רון חולדאי, ראש עיר ענק בדורו. אני סבור שבפועלו השחיתות 'יצאה לחופש', הוא בונה וממנף ללא הפסקה והופך את העיר יום יום, שעה שעה, לעיר הקצבית בישראל ולשם דבר ברחבי תבל. כישראלי החי בפרו, בליבי תמיד פינה חמה לישראל. תמיד יהיה בי הרצון והכח לתרום לחברה, לתרבות ולמדינה ואני שמח על ההזדמנות לסייע בתנופה של התיאטרון והעיר כאחד, למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל".
ברוך איבצ'ר מהווה דוגמא ומופת לישראלי שהצליח בעולם ועדיין שומר עם ישראל על קשר חם וקרוב ותומך בה. גם כאיש עסקים חובק עולם, הפינה החמה בליבו והתרומה הגדולה שמורה אצלו תמיד למדינה ולחברה הישראלית.