קרלו גולדוני

1793-1707

מחזאי איטלקי שמבקרי הספרות בימינו מונים בין גדולי המחזאים האירופאים. בין יצירותיו כמה מן המחזות המפורסמים והאהובים ביותר של איטליה, הודות לתמהיל המוצלח של שנינות וכנות. מחזותיו העניקו לבני תקופתו השתקפויות של עצמם ובמקרים רבים שיוו עניין דרמטי לחייהם, ערכיהם ולבטיהם של מעמדות הביניים שהחלו להטביע את חותמם בשנים ההן. גולדוני נולד בוונציה. הוא גילה עניין עמוק בתיאטרון מילדותו והצטרף אל להקת שחקנים נודדים, למד משפטים והיה עורך דין, אבל לאחר שנים אחדות, פרש מן הקריירה שהחל בה ופנה לכתיבת מחזות וניהול תיאטראות. ב- 1732 עזב את ונציה ועבר אל מילאנו ואחר כך לוורונה וחזר לוונציה. גולדוני נכנס לזירת התיאטרון האיטלקי עם טרגדיה, אמאלסונטה, שהופקה במילאנו. ההצגה נחלה כישלון. עוד תקופת-מה המשיך גולדוני לכתוב טרגדיות, אבל תוך זמן לא רב גילה כי נטייתו הטבעית היא לקומדיה. ב- 1738 כתב את הקומדיה הראשונה שלו, האדם המושלם. הוא הושפע בעיקר ממולייר וגם מאמני הקומדיה דל'ארטה, למעשה, הגיבורים של מחזותיו הם הדמויות המוכרות מהקומדיה דל'ארטה, גולדוני פשוט העלה אותם על הכתב. לגולדוני מיוחסות כ- 200 קומדיות שזכו להצלחה רבה בתקופתו ברחבי איטליה. הקומדיה משרתם של שני אדונים נכתבה בשנת 1743. בשנת 1757 נקלע גולדוני למחלוקת מרה עם המחזאי קרלו גוצי, שהביאה אותו לידי סלידה עמוקה מהעדפותיהם של בני ארצו, עד כדי כך, שב- 1761 עקר לפריז, שם קיבל משרה בחצר כממונה על התיאטרון האיטלקי. הוא עשה את שארית חייו בצרפת, וכתב את רוב מחזותיו ואת זכרונותיו בצרפתית. המצליח ביותר מבין המחזות שכתב בצרפתית היה Le Bourru bienfaisant לכבוד כלולות לואי ה- 16 ומרי אנטואנט בשנת 1771. גולדוני נהנה מפופולריות בצרפת ועם פרישתו לוורסאי העניק לו המלך גמלה שאבדה אחרי המהפכה הצרפתית.