עיירה שלווה ושוחרת שלום, השוכנת בארץ לא ידועה, מוצאת עצמה לפתע כבושה על ידי צבא זר. מפקד חיל הפלישה, הממקם את מטהו בבניין ראש העיר, מנסה בהתחלה לנהל את הכיבוש בדרכי נועם.
בתחילה מפגין הצבא הרבה בטחון ונדיבות ולעומתו, מגלים תושבי העיירה סימני בלבול ורפיון. עם הזמן מנסה המצבא נואשות לשמור על פרי כיבושיו, ואילו האזרחים מתעשתים וחותרים בהתמדה ועקשנות להשיב לעצמם את חרותם.
במוקד המאבק ראש העיר מזה, והקולונל מזה, שדווקא היריבות הגוברת ביניהם כבעלי תפקיד, מקרבת אותם איש לרעהו כבני אדם.
ככל שמתמשך המאבק, מתקשח הכובש המטיל על האוכלוסיה יותר ויותר סנקציות ועונשים, אך באופן פרדוקסאלי דווקא אלו מלבים את אש המרד ומפיחים בנכבשים רוח מלחמה ואומץ לב.
סופו של הכובש, שהוא מאבד גם את כיבושיו וגם את אנושיותו, שעליה היתה גאוותו. הוא נכבש בחרדה, בלבול ורפיון, ואלו הנכבש, משיב לעצמו את רוח חירותו.
הסיפור כולו מסופר על מקום אחר, זמן אחר ובמציאות נייטרלית, אך יחד עם זאת, כל כך קרובה ומוכרת.
