בפרוס יום העצמאות מזמין אליו נשיא המדינה את כל ילדי המדינה - אלו שנולדו ביום הקמת המדינה, ה' באייר תש"ח 1948, אך הם אינם מגיעים. במקומם מגיעים אלינו הסיפורים שלהם. אורי, אלוף משנה במילואים ירד ללוס אנג'לס. סוויסה מאושפז במוסד סגור ומתנדנד על גבול השפיות. צ'יק, שהיה חובש במלחמת יום הכיפורים, שרוע בחולות נואיבה, מרחף לו בענני הסמים. דונה, בתו של חלוץ, איש רוח, מנהיג דגול בישוב היא עכשיו זונה באמסטרדם. יקי, טייס חייל האויר לשעבר, הוא חוזר בתשובה, שקוע בלימוד תורה בישיבה ברובע היהודי. חלי, המתנחלת, חוששת לנסוע למסיבה של הנשיא פן יחזירו את ההתנחלות בהעדרה. דניאל, אף היא ילידת המדינה, עברה לגור בקומונה של מאמיני הגורו והיא בדרך לשלום העולמי, לשתיקה הקוסמית, לשלווה האמיתית. פישל תקוע בכלא בגרמניה באשמת סחר הירואין, וישנו גם אחד בשמים מ-1967 ואחד מ-1973. כולם עזבו את חלום הציונות של ההורים וחיפשו חלום אחר ממנו לא חזרו. הנשיא נשאר לבד. זהו סיפורו של דור שהולעט בפנטזיות וב"ערכים", אך לא קיבל אהבה. האם יחזרו ילדי המדינה למדינה, או רק למלחמות?